ביקורת מהי

שתפו אותנו ברשתות החברתיות

מה זה ביקורת?

ההגדרה שלי היא - השוואה + אשמה + רצון להשתנות = ביקורת.

ביקורת מכילה את שלושתם, אז בואו נכיר אותם יותר לעומק:

השוואה – זו מחשבה: "אין לי את מה שיש לה" או "אני לא כמוה".

זו מחשבה שבה אנחנו משווים את עצמינו לאחרים וההשוואה תמיד תהיה לרעתנו.

לאחר ההשוואה לרעתנו, מגיע רגש:

אשמה – זה רגש שלילי שמעיד על תפיסה נמוכה לגבינו.

זהו רגש שמעיד ש"אני לא בסדר", "אני לא יכולה לסמוך על עצמי".

הרגש הזה נותן לנו תשובה לשאלת ההשוואה.

וכאשר אנחנו חושבים ומרגישים שאנחנו לא בסדר, הדבר הראשון שנרצה לעשות זה לשנות.

במקום לשנות את הרגש "אשמה" אנחנו ננסה לשנות את עצמינו:

רצון להשתנות – שזו בעצם פעולה, עשייה בפועל.

אנחנו נרצה לשנות את עצמינו, מתוך רצון להיות מישהו אחר.

כי אם נהיה כמו מישהו אחר, גם יהיה לנו את המזל שלו ואת התוצאות שלו.

כאן זה המקום לומר ששינוי זה דבר מבורך, אבל שינוי שמגיע מהמקום הזה כפי שתיארתי זה שינוי שמעיד שאנחנו לא מחוברים לעצמינו, זה לא שינוי של השראה.

אם כבר, השינוי הנכון שצריך להיעשות, זה השינוי לגבי התפיסה שלנו את עצמינו.

כאשר נשנה את התפיסה שלנו על עצמינו לתפיסה גבוהה יותר, ופחות שיפוטית, לא תמיד יהיה לנו רצון להשתנות... בטח לא ככה...

"חנה אורה, אז למה אנחנו מבקרים את עצמינו?"

ביקורת נותנת לנו תחושה שככה אנחנו מתקדמים, שבאופן הזה אנחנו נמצאים בעשייה.

למרות שביקורת זה דבר הרסני ביותר, אנחנו עוטפים אותה במילים יפות של שיפור והתקדמות.

עכשיו אנחנו מבינים שגם אם "השתפרנו" או "התקדמנו" בזכות הביקורת, זו בעצם עשייה מתוך התרחקות מעצמינו.

ריפוי הביקורת לפי המרחב הקוונטי

כמו שכתבתי הביקורת גורמת לנו לחשוב ולהרגיש רע על עצמינו, אבל אף אחד לא רוצה לחשוב ולהרגיש רע על עצמו.

אז נוצר מאין ויכוח פנימי: מצד אחד אנחנו רוצים שתהיה לנו עשייה בחיים, אנחנו רוצים להתפתח ולהתקדם. והאוטומט שלנו (כתוצאה של חינוך או הרגל) זה כביכול להנמיך את עצמינו, לייצר מחשבות ורגשות נמוכים שיגרמו לנו לעשות משהו.

אבל המחשבות האלה הם מחשבות ורגשות נמוכים על עצמינו.

ואז מגיע הצד השני שמבקש שקט, שמבקש שנהיה עדינים, שמבקש שנחשוב טוב על עצמינו.

בואו נחשוב בכמה תחומים יש לנו ביקורת פנימית, בואו רק נחשוב כמה פעמים ועל כמה אירועים אנחנו בביקורת על עצמינו.. ועכשיו בואו נבין כמה ויכוחים פנימיים כאלה יש לנו בתוכנו.

וזה כל הזמן נמצא שם.

מה שאני מתארת מייצר כובד גדול על הלב שלנו.

הכובד הזה מייצר דרך שלישית: הסחת דעת.

קשה לצאת מהלופ הזה. קשה לא להיות בביקורת, לפעמים זה כבר הופך להיות טבע.

והדרך שלנו לצאת מזה בכל זאת, זה לגרום לנו הסחת דעת מהמלחמה הפנימית הזאת.

הסח דעת יכול לבוא בצורה של: השמנה, בעיות כסף, מחלה רפואית או נפשית וכדומה.

הסח דעת זה מציאות שמתקיימת בחיים שלנו, וזו כביכול מציאות שאנחנו לא אחראים לה והיא לא באשמתנו (מה שמרפא את החלק של הביקורת שאנחנו אשמים בו). מציאות זו גורמת לנו להפסיק עם המחשבות הרעות על עצמינו, כי אנחנו צריכים לפתור משהו אחר.

לכן, כאשר לקוח מגיע אלי לריפוי קוונטי עם בעיה לפתרון, הדבר הראשון שאני בודקת זה התפיסה שלו כלפי עצמו. הדבר הראשון שאני בודקת אם המציאות שכרגע זקוקה לטיפול היא מציאות של הסח דעת או שיש לה מקור אחר. אני חייבת להודות, שרוב הבעיות שלנו הם בעיות של הסח דעת.

ואז הריפוי לא מתייחס לבעיה עצמה, אלא מתייחס למקור שלה שהיא: ביקורת עצמית.

וככל שהביקורת תהיה קשה יותר ובתדירות גבוהה יותר – כך יגברו המצבים שנצטרך להתמודד איתם.

שתבינו שאנחנו יכולים ל"ייצר" בחיים שלנו המון סיטואציות קשות – רק כדי לא לפגוש את עצמינו,

כי לפגוש את עצמינו זה לפגוש ביקורת.

ומשם אנחנו רוצים לברוח.

אם רק היינו יודעים כמה זה ההיפך, שלפגוש את עצמינו זה הדבר היפה והעדין ביותר שאנחנו יכולים לחוות.

וזה הריפוי. הריפוי הקוונטי מאפשר לנו לפגוש את הלב האמיתי שלנו.

ולא, אין דבר כזה ביקורת בונה!

איך פותרים ביקורת:

הופכים:

השוואה > שאיפה. זה בסדר גמור לרצות משהו שאין לנו כרגע, אבל להפוך אותו לשאיפה ולגלות את השלבים הפנימיים שעלינו לעבור. בשאיפה יש גם גמישות, שתוך כדי הדרך אנחנו יכולים להתחרט ולרצות משהו אחר....

אשמה > קבלה. אין מה להאשים את עצמינו בשום דבר שלא השגנו בחיינו. הכל קורה בדיוק כמו שהוא היה צריך להיות! שינוי הגישה הזאת על עצמינו, יתחיל לחולל פלאים בחיים שלנו.

אגב, זה השינוי היחיד שאליו נרצה לשאוף: שינוי האמונה הפנימית הזאת.

לכל אחד מאתינו יש דרך, דרך ייחודית לו כדי להתפתח. ואל לנו להאשים את עצמינו על הדרך הזאת.

רצון להשתנות > רצון לשינוי התפיסה שלנו.

***

יש לפעמים פעמים שאנחנו או הסביבה לנו, לא מודעים לעצמינו. ואני יכולה להבין את הרצון להאיר לאחרים או אפילו נרצה שיגיד לנו את האמת. אז איך בכל זאת עושים את זה?

יש שתי פרמטרים עיקריים:

לבקש רשות

ולבדוק אם זה אכן הזמן מתאים לשיחה כזאת

הכל עניין של תזמון ומוכנות.

כמובן שנצטרך לבחור מילים מתאימות וגם טון דיבור מתאים, אבל הבסיס לזה זה הבדיקה האם אנחנו או הצד השני נמצאים בזמן שנוכל להכיל את השיחה הזאת.

המון בהצלחה,

תעשו הכל כדי שתרגישו טוב עם עצמכם,

חנה אורה